סיורי סליחות ירושלמיים עם “יאללה באסטה” הם לא רק הליכה בעיר הם כניסה למנהרת זמן.
מי שחווה סיור סליחות כבר יודע; למי שלא, באמת שקשה להסביר. משהו באוויר משתנה. הרחובות אמנם מלאים אנשים, אבל הלב פונה פנימה. תסיסה שקטה, מהורהרת, שמלווה את הלילות הירושלמיים והופכת אותם לקסומים במיוחד.

המונים נוהרים אל מעמד הסליחות בכותל המערבי, אחרים מתכנסים בבתי הכנסת הקטנים והנסתרים של נחלאות. פיוטים עתיקים, כאלה שעברו מדור לדור, מבית סבא אל הנכד, נישאים באוויר ומחזירים אותנו אחורה בזמן, כאילו צללנו אל מנהרת זמן רוחנית, לעולם שבו המילים נאמרות לאט, בכוונה, ובלב פתוח.

ימי הסליחות, שפותחים את תקופת הימים הנוראים, הם זמן של חשבון נפש עמוק. על פי המסורת היהודית, זהו הרגע שבו האדם מוזמן לעצור, להתבונן לאחור על השנה שחלפה, לפשפש במעשיו, לא מתוך אשמה, אלא מתוך רצון לדיוק, לתיקון ולהתקרבות. זוהי הזדמנות לשאול שאלות פשוטות אך אמיצות: איפה טעיתי? את מי פגעתי? ואיך אני יכול להיות מעט טוב יותר בשנה הבאה?