קצת על הסיור

שדרות היא לא רק עיר, היא תדר. עיר שמנגנת מהבטן, מהלב, ומהרחוב. מתוך פריפריה מאתגרת ויומיום לא פשוט נולדו כאן צלילים שהפכו לפסקול ישראלי שלם כזה שמחבר שמחה וכאב, זהות וגאווה, קצב ונשמה. מכאן יצאו שפתיים וחיים אוליאל עם הצליל המרוקאי אנדלוסי שפרץ גבולות, כנסיית השכל עם הרוק המחוספס והכן, טיפקס עם המיקס המבריק של ים תיכון פופ וחוצפה שדרותית, ג׳ולייטה שהביאה צבע וסטייל, וחגית יאסו עם קול גדול מהחיים וסיפור אנושי מצמרר שנקשר עמוק בגורל העיר וריגש מדינה שלמה.

וזה לא רק נוסטלגיה. שדרות ממשיכה לנגן גם עכשיו. בפרויקטים כמו שדרוק, מוזיקה הופכת לכלי חיים, לבמה, לתקווה ולבחירה. כאן יוצרים כדי לנשום, שרים כדי להחזיק חזק, ורוקדים גם כשקשה. המוזיקה של שדרות היא חגיגה של רוח בלתי מתפשרת, של לב פתוח ושל אמונה פשוטה שמהצליל הנכון יכול לצמוח אור גדול.

יוצרי שדרות הביאו למוזיקה הישראלית רוח רעננה, צבעונית ולא מתנצלת. הם העשירו אותה בצלילים, בשפות ובסיפורים שנבעו מהחיים עצמם – שילוב טבעי של מסורת מזרחית, ים־תיכוניות, רוק ופופ, עם קול אישי ברור ואמיתי. בלי לנסות להידמות או להתאים את עצמם, הם יצרו מוזיקה עם זהות חזקה, שמחה ונוגעת, והכניסו למרכז הבמה אותנטיות וגאווה מקומית. התרומה שלהם אינה רק בסגנון מוזיקלי, אלא בגישה: יצירה חופשית, כנה ובטוחה בעצמה, שהרחיבה את הפס הקול הישראלי והפכה אותו לעשיר ומגוון יותר.